מחפשים המלצות לדברים טובים? מסעדות? מכוניות? בתי מלון או סתם יום טיול מהנה? יש כאן המלצות משובחות, אפשר גם לפנות אלי אישית

סוד הקסם הרביעי

 

יום שישי בבוקר, אני מוצא את עצמי בכביש המהיר לכיוון חיפה, לפגוש איזה רופא.

אין לדעתי מבחן פשוט וראשוני מזה המאפשר נסיעה קבועה במהירות שיוט של 90 ק"מ, בכביש שטוח, פנוי מפקקים וללא עצירות בדרך על מנת לקבל התרשמות צריכת אנרגיה ברכב חשמלי.

וכך, לאחר שיצאתי מגבעתיים עם טווח מובטח של 435 ק"מ, הגעתי לשערי חיפה לאחר ניצול 16% אחוז סוללה, בצריכה מצטברת של 13.4 קווט"ש לכל מאה ק"מ, (שזה נתון מצוין לכל הדעות), ועם טווח שנותר 368 ק"מ, אשר מראה כאילו נסעתי 67 ק"מ, למרות שבפועל נסעתי 87 ק"מ ועם מזגן ביום חם שיתחמם עוד בהמשך.

בהמשך היום בדרך חזרה אראה כי אותה מגמה ממשיכה והצריכה שומרת על נתון מכובד.

בנסיעה מונוטונית מסוג כזה בה שומרים על מהירות קבועה 90 קמ"ש, כל שנותר לעשות זה להתרווח על המושב, להסתכל החוצה על הנוף, או פנימה על כל מה שמקיף אותך, ולחפש נקודות אחיזה לסיפור הזה שנקרא 4MG.

למרות שדגם זה הושק בישראל בדיוק לפני שנה, ופסע לפני שמגיעות שתי רמות גימור נוספות, האחת חזקה יותר, והשנייה המציעה טווח נסיעה גדול יותר (משמעותית), בחרתי לצאת אל הדרכים, ולבחון האם זו הנקראת בשם ארבע מתמודדת ראויה מול שאר המתחרות החשמליות ששוטפות אותנו בשנתיים האחרונות.

יתכן וכבר ציינתי זאת בעבר, אבל MG הוא מותג רכב היצוא של סאייק saic)), שהינו היצרן הגדול בסין, ותאגיד הרכב השביעי בעולם.

וכך כתב עמיתי המכובד אופיר דואק (שחסך ממני לחפש במקורות את שורשי המותג).

"...זוכרים את MG?

פעם הייתה יצרנית כזו כחלק מהארסנל הבלתי נגמר של מותגים ויצרניות רכב בריטיות שאוחדו תחת היצירה המנדטורית הנקראת בריטיש לילינד. MG הם ראשי התיבות של Morris Garage, והאותיות הללו התנוססו על כמה ממכוניות הספורט והרודסטר האייקוניות שיצאו מבריטניה משנות ה-40 עד שנות ה-70, שהעניקו חווית נהיגה נדירה, בזמן שהן לא היו תקועות במוסך.

אחר כך MG עברה לייצר גרסאות ספורטיביות לדגמי קבוצת רובר שהלכה ודעכה עד שהתפגרה סופית בשנת 2005, כאשר הסינים (קבוצת SAIC) רכשו את מה שנותר וחילקו ביניהם את השלל.

למרות השם, MG היום היא יצרנית סינית שמנסה לחזור לשורשים הבריטים בכל הקשור ליכולת הנדסית ופניה לנהג. והסינים אפילו מצהירים ש-MG4 היא מכונית חשמלית שכיף לנהוג בה, שזה חתיכת אוקסימרון. מצד שני, יש לה נתונים שהיו שמים אותה עד לא מכבר בליגת ה-GTI בתוספת מנוע והנעה אחורית..."

וכך, לאחר שהתוודעתי למורשת העבר הגיע העת לבחון את תוצרי ההווה, ולהיות מוכן להפתעות שיגיעו לקראת סוף החודש.

באולם התצוגה עומדת אחת בכתום ג'ינג'י מהמם הפונה כנראה לאמיצים בלבד, ולמרות שעל המפתח שקיבלתי רשום צבע כחול מטלי, הרי שבחנייה הגדולה המתינה לי אחת בתכלת שובה לב. (כחול בהיר, בלשון הקטלוג).

ה-צבע

צבע חריג ובולט, ובהחלט מבליט את יופייה החיצוני של הארבע.

יופי, אמר פעם אחד שמבין, הוא בעיני המתבונן, וזה שמבין יותר אמר כי היופי נמדד בפרופורציות בהן העין מקבלת את סך השלם, ומגדירה אותו באופן אוטומטי כ-"יפה".

ואכן, במבט מהצד המכונית נראית דינמית עם הבטחה גדולה.

שלא כמו חשמליות רבות ידיות הדלתות בולטות וקבועות, ומי שמחפש ימצא המון פריטי עיצוב קטנים המרכיבים את השלם, כמו פס תאורה אחורי, הנותן בחשיכה חתימת אור מרהיבה ומסוגננת, או שיפולי הגג בחלקו האחורי המסתיים באלמנט שלא נמצא באף רכב אחר.

את הארבע הזאת מניע מנוע חשמלי המפיק 204 כ"ס ומומנט של 25.4 קג"מ.

עד להגעתן של שתי רמות גימור הבאות הנקראות X POWER יש היום בהיצע שלוש רמות גימור, כאשר הבסיסית מגיעה עם מנוע חלש יותר (170 כ"ס), ושאר ההבדלים יותר מינוריים.

שתי הרמות הבכירות מגיעות עם סוללה בעלת קיבולת של 64 קווט"ש, וטווחי הנסיעה עומדים בין 435 ל- 450 ק"מ בצריכה ממוצעת עד 16.6 קווט"ש למאה ק"מ. (כהבטחת היצרן).

עד כאן המספרים היבשים, אני אבדוק במהלך סוף השבוע כיצד והאם נתונים אלו באים לידי ביטוי.

פתחתי את הדלת והתיישבתי. המושב מקבל את הבא בחיבוק ארגונומי, מה שמקנה מיד נקודת זכות ראשונה.

רמת הגימור הבכירה מציעה מושבים נעימים לעין בגווני אפור, מעוטרים בפס כתום (בתוספת תשלום), מה שמחזק אצלי את האמונה שריפוד פנימי בהיר מוסיף אור בחלל הנוסעים, למרות גג פנורמי אשר אינו נכלל.

הקונסולה המרכזית שבין המושבים חצויה לשני חלקים ומרחפת, כך שאינה מכבידה ותופסת מקום רב, ומה שיש בה מספיק לכל הצרכים.

מרבית פעולות התפעול נעשות דרך מסך המולטימדיה, קטן מהמקובל בשוק הסיני, ובאמצעות כפתורי תפעול פיזיים מתחתיו. תפעול המזגן נעשה על המסך, וחבל שלא הוקדשו לזה כפתורים חיצוניים (למעט כיבוי והפעלה).

מערכת הקול המקורית מקבלת בארץ תגבור עם רמקול סאבוואפר שנמצא בתחתית תא המטען, והופך את הסאונד הפנימי לעשיר ועמוק יותר.

חיברתי את מכשיר הטלפון בכבל והזנתי את הכתובת הרצויה, וקיוויתי שבסוף הנסיעה לא אמצא את עצמי בשדה התעופה הבינלאומי של ביירות על שם ראפיק אל חרירי, אלא בחיפה.

תוצאות המפגש הרפואי שלי חייבו להשאיר את הרכב בחניה, ולהתנייד מספר שעות בתחבורה הציבורית (המשובחת) העירונית.

יש מי שטוען כי טיפול בטראומה מחייב חזרה למקום בו היא קרתה, וזיכרונות הילדות שלי עמוסים בכאלו שמקורם בשוק העירוני, שוק תלפיות.

כילד, ללכת עם אמא לשוק צעקני, מלוכלך, שסופו להיסחב עם סלים כבדים ונסיעה באוטובוס לא נרשם אף פעם כחוויה חיובית, אולם משבגרנו ביקור בשווקים הפך לתחביב, ומקום בו לא הייתי בערך 55 שנים (פחות או יותר), נראה אחרת בעין בוגרת, ונדרשת חוויה מתקנת.

השמועה אומרת כי היום שולטת כאן סצנה קולינרית-תרבותית.

באנו לבדוק, כמו שאומר כתבנו בצפון.

ראשית, אני שם לב כי לעומת המרכז מחירי הפירות והירקות זולים משמעותית, שנית, שוק נשאר שוק, גם אם כל הסביבה משתנה.

ברחוב סירקין צצו בתי אוכל קטנים בתוך כוכים, כאשר שולחנות וכיסאות פוזרו על המדרכה מתחת לגגונים ושמשיות, וכך התפתיתי (די בקלות יש לומר) לעצור במבשלת תלפיות אשר מציעה חמישה סוגי בירה, ואין מתבקש מזה ביום חם. מתן, בעל העסק, חזר אתמול מעזה, וכבר היום הוא ניצב כאן, משיק כוסיות עם חברים ולקוחות, ומספר לי על המבשלה שלו, הנמצאת לא רחוק, ומספקת את צרכי המקום, ובקרוב יפתח סניף נוסף בבת גלים.

הזמנתי בירה RUSSIAN BEAR שנכתב עליה שזו בירה אייל אדמוני בחוזק 6% אלכוהול בטעמים פירותיים, לצדה הוספתי נקניקיות בלחמנית פרנה.

הבירה הגיעה בכוס גדולה, צוננת כמתבקש ועם כתר קצף מפתה. טעמה חלק וקטיפתי, טעימה ונעימה.

מבשלת תלפיות

אחרי ששבעתי וגם סידרתי את הראש, עשיתי סיבוב קניות מתבקש, ועם אוטובוס חזרתי למקום בו השארתי את הסינית היפה להמתין לי.

אי אפשר לנסוע למקום מוקף ים מכל צדדיו, ולהתעלם ממנו, בעיקר כשנורא חם בחוץ.

המים היום חלקים מכל גל ומזמנים טבילה הכרחית.

אחרי הרבה שנות הזנחה משהו מתעורר בקיבוץ נווה ים וסביבתו. תהליכי בנייה מואצים מתחילים בדרך עפר שהחליפה כביש שבור וישן.

חוף נווה ים הוא מהחופים היפים והפחות המוניים שיש בישראל, ואם כבר עוברים בסביבה אני ממליץ על החוף הזה שנותן בוסט אנרגיה חיובית.

המים כאן צלולים להפליא, ומלבד מפרץ הרחצה ניתן לרחוץ גם מצדדיו, במקומות שנותרו טבעיים כשהיו.

צמוד לגדר פארק המים ישנו מפרץ קטן רדוד ותחום, שבעבר כנראה שימש סוג של נמל, שכן יש לו מעין שער ותעלה היוצאת החוצה אל הים, ופיסת חול להתפרקדות בשמש.

 בשבת בבוקר אני אוסף את עודי בדרך ואנחנו בוחרים להתמקד היום באזור סביב טבריה.

כדי למנוע עיכובים בסוף היום כאשר נרשמים עומסי תנועה של רכבים החוזרים מיום טיול, אני בוחר להיכנס אל מתחם ביג פוריה, שם יש עמדות טעינה פנויות בגלל שעות הבוקר ובשל המתחם שאינו פעיל בשבתות.

ומדוע אני נכנס לכאן? למרות, שכפי הנראה כל שאבחר לנסוע היום יספיק לי, לא יזיק הגדלת הטווח בעוד כמאה ק"מ, למען השקט הנפשי.

גם כאן נוכחתי לדעת כי העמדה המהירה (180 קווט"ש) נותנת לי רק קצב טעינה 29, בעוד שהעמדה האיטית יותר (100 קווט"ש) נתנה לי 89 קווט"ש בשיא, והביאה אותי עד לטווח של 400 ק"מ בחצי שעת טעינה, לערך.

מכאן אפשר להתחיל לטייל רגועים לגמרי.

יבניאל הוא ישוב שהתפרסם כמקום אהוד וחביב על חסידי ברסלב שאימצו את המושבה הוותיקה, וכך נסיעה (שקטה) בבוקר שבת, מפגישה את המטייל עם החסידים במחלצות השבת לפי סגנון החסידות, בדרכם מבית הכנסת.

בשולי הישוב מצאתי במפה מספר מעיינות בנחל שרונה שהוא אחד מיובליו של נחל יבניאל.

בטיול האחרון ביקרתי במעלה הנחל בעין שרונה, היום נגיע מכיוון יבניאל אל עין תרפ"ו.

"... השם מעיין תרפ"ו הוא שם לא רשמי שקיים בשטח משנת 1926. השם לא אושר בוועדת השמות הממשלתית. כתוצאה מכך, עד היום אינו מופיע במפות הרשמיות של המרכז למיפוי ישראל... מעיין תרפ"ו, שנקרא על שם השנה בה התגלה - שנת 1926, הוא מקור המים החיים הראשון באזור המושבה בית גן. בזכות גילוי זה הגיעה המושבה להישג המיוחל ואדמת הבעל הפכה לאדמת שלחין. התושבים זכו לקבל מים להשקיית השדות ומים לשתייה... המעיין נובע מתוך מבנה אבן היסטורי ובתוכו בור מים עמוק, המים מתנקזים לבריכת מים שטוחה, היכולה להכיל אדם אחד או שניים בלבד..."

עין תרפ"ו

הדרך למעיין מתחילה ליד בית העלמין בקצה הישוב, זוהי דרך עפר נגישה לכל רכב, אבל נדרשת נהיגה זהירה.

אנחנו בחרנו ללכת ברגל, ושמנו לב, כי קו העירוב ממשיך עד למעיין בהיותו מקום טבילה חביב על החסידים.

למרות שיש כאן פחי זבל ויש מי שמשתדל לטפח, גם כאן יש מי שיופי הטבע פחות מדבר אל ליבו משאיר אחריו עדויות לביקורו.

סביב המעיין נשתלו עצי פרי כמו תות עץ, רימון שקד ועוד.

מי הניקבה צלולים ועומקם כמטר וחצי, הבריכה הצמודה נקיה פחות, רדודה ונצפו בה דגים גדולים.

בירידה מכיוון יבניאל לכינרת חולפים ליד הכניסה לקיבוץ אלומות.

שער פתוח הוא שער מזמין אמר לי פעם מישהו, וכיוון שהגענו והשער נפתח ראינו זאת כהזמנה, ונכנסנו.

הראות היום מאד עכורה וערפילית בשל זיהום אוויר, אבל הגענו לכאן בעקבות שמעון פרס.

אלומות הייתה נקודת המוצא של שמעון פרס בדרכו לשירות הציבורי. מכפר הנוער בן שמן הוא הגיע אליה כצעיר, ממנה המשיך בדרכו עם המשפחה. מאלומות יצא על אופנוע (שמעון, על אופנוע?), לפעילות בתנועה, וממנה הוא נקרא על ידי דוד בן גוריון לשרת את המדינה במשרד הביטחון, ובהמשך נסללה דרכו לשלל תפקידים ציבוריים ששיאם כזכור כנשיא מדינת ישראל.

מצפה שמעון פרס, הוא רחבה הצופה לכנרת, וביום צלול מן הסתם המראה מפעים בכל פעם, אבל היום אין מה להתעכב כאן יותר מידי.

שבנו אל התכלכלה וירדנו בכביש המתפתל היורד לכנרת, שם פנינו ימינה ולאחר מספר דקות שוב ימינה אל אתר הירדנית.

בטרם ניכנס אל אתר הטבילה נכסנו בשביל בין העצים אל בית המוטור.

סיפורו של המבנה מתחיל בתיאור הבנאלי המתאר "מבנה הנמצא בכניסה לקבוצת כנרת צפונית לירדנית, וקרוב לסכר דגניה. הוא היה בית משאבה בתחילת המאה העשרים".

 אולם מאחוריו מסתתר סיפור עמוק יותר  על התיישבות עולי תימן באזור זה.

"... בשנת 1909 עלו ממחוז שרעב שבתימן מספר משפחות ובראשן הרב דוד ישראל צאירי, ובתקופה בה האימפריה העותומנית עדיין שלטה הן בתימן והן בארץ ישראל.

בשנת 1912 הציע להם נציג מאגודת "השומר" לעבור ולהתיישב בגליל.

כאשר הגיעו לאזור הכנרת, החליטו חלק מהתימנים להמשיך לעבר יבנאל, והשאר, כ - 14 משפחות, החליטו להישאר במקום.

בכנרת הוקצה לתימנים מבנה אחד בלבד והיה זה "בית המוטור", אשר הוקם ונבנה בשנת 1910 ביוזמתו של האגרונום משה ברמן - המנהל של חוות כנרת.

בבית המוטור אשר שימש לשאיבת מים מהירדן לצרכי השקיה היו שלושה חדרים בלבד, בהם התגוררו הרב ושתי משפחות נוספות. שאר משפחות התימנים התגוררו במבני טיט אותם הם בנו בעצמם...בעקבות חילוקי דעות בשנת 1930, הועברו התימנים לרחובות."

תולדות התימנים בכנרת

במסגרת הטיולים שלי אני נחשף פעם אחר פעם לסיפורים גדולים וקטנים על ההתיישבות היהודית לאורך הדורות, שיש בהם מוטיבים של קנאה, צרות עין, התנשאות, ויחסים עכורים בין אנשים וקהילות שיתנו בסיס לכל סרט וספר תקופתי.

ואם כבר נגעתי ביחסים בין אנשים, מעבר לכביש נמצא אתר הירדנית.

אתר המשמש להטבלה של מאמינים נוצרים מכל העולם המגיעים לכאן (ולקאסר אל יאהוד), בעקבות אמונתם הדתית.

המים כאן זורמים במתינות, וירקרקים למראה, ויש מדרגות היורדות אל המים.

תיירות חוץ כידוע אין כיום בכלל, ואחד מעובדי המקום לא אהב את העובדה שירדתי לטבול במים (העולם לא יכול להכיל שני משיחים כנראה), ושלח אותנו דרומה, למורד הנהר.

לפני שהפכתי למשיח

בחנייה של רוב רוי המוכר, חנו רבים, אות וסימן שיש סיבה.

מצד אחד חלק מהמגיעים למקום פונים שמאלה ונכנסים למתחם שיש בו מה לאכול לשתות ולתפוס אווירה, או להצטייד בסירת קאנו לחתירה נעימה על המים.

אלו שפונים ימינה על השביל הסלול בטון הולכים על גדת הירדן עד למקום בו יחפצו לעצור לשעה שעתיים או יותר. לנטוע אוהל ולהדליק את המנגל.

גם כאן לא נקי במיוחד, ופחות מפתה להישאר.

אי לכך ובהתאם לזאת קיבלנו החלטה חד משמעית. למצוא מקום טוב מזה.

אם תכוון לירח מקסימום תפגע בכוכב, אומר המשפט הידוע, לכן כיוונתי לחוף צמח בו לא ביקרתי עשורים שלמים ממש.

במתחם המסחרי הגדול חנו המון רכבים, אבל אלוהי המזל בדיוק שלח מכונית אחת החוצה בזמן שהחנינו במקומה.

כאן החנייה חינמית כמו החוף שממול, בעוד שכניסה לחוף מול הירדנית דרש 100 שקלים לכניסה.

הפתעה נוספת חיכתה בשלט המודיע שכאן זהו חוף שקט, ללא מוזיקה רועשת (מה שהפך לסמל  מכוער בכנרת הרבה שנים), והפתעה נוספת הוא מדרון הדשא המגיע כמעט עד קו המים.

התמקמנו מתחת לשמשיה גדולה וירדנו אל המים הקרירים.

המגרעת היחידה כאן היא החצץ שפוזר בין הדשא למים מה שמונע ללכת יחף למים.

חוץ מזה, ממש מושלם.

פרסומת סמויה לחוף צמח

החוף הזה, השקט, הנקי, המטופח, (עם החנייה החינמית) הוא ההוכחה שהכול מתחיל בחינוך, וכול מה ששלילי ניתן לשינוי עד שהופך לנורמה.

וככה, יום שהתחיל רגוע, משך את עצמו להיות כזה למשך כל אורכו.

יתכן ולמוביל שלנו, השקט לכשעצמו, היה חלק בזה.

השקט הזה מאפשר תוך כדי נהיגה ארוכה לסכם את החוויה הכוללת עם דגשים לפרטים שלא רואים בהתחלה.

הגה  ה-MG שאי אפשר לקרוא לו עיגול אלא יותר סוג של רבוע עם צלעות מקומרות, הופך קשוח בעיקר בזמן הפעלת בקרת השיוט, וממש רב עם הנהג בזמן הנסיעה, לא תמיד זה נעים ונוח, אבל מאידך הרכב נשאר כל הזמן במרכז הנתיב.

צריך להתרגל לזה.

זה שישב לימיני הדגיש את חסרונן של ידיות אחיזה בתקרת חלל הנוסעים. ישנם אנשים שימנעו רכישת רכב אם אין ידית כזאת, עד כדי כך זה עניין מהותי וחשוב.

 

רכב חשמלי יודע לתגמל באופן מידי ומתמשך את מי שנוהג בו כמצופה.

מי שמחפש את יתרונות השימוש החסכוני, ילמד להשתמש בכל אופציה המפחיתה צריכת אנרגיה מיותרת, (כמו למשל כיבוי מזגן אם לא נורא חם), או נהיגה מתונה ולא נהיגה פרועה.

רכבים חשמליים יכולים לקחת את הנהג להרפתקאות מסמרות שיער (ממש) וקל מאד להתפתות היות והתאוצות שלהן שקטות ומהירות מאד, שכן המנוע מספק את מלוא המומנט באופן מידי. יש רכבים בהם מרגישים את הדחיפה הפתאומית  וישנם כאלו בהם זה קורה באופן מתון יותר. בכל מקרה התאוצות הללו לא תורמות לחיסכון מן הסתם, ומה הטעם להאיץ רק בשביל לעקוף עוד מכונית או שתיים?

ב-4MG משום מה אין כפתור פיזי לבחירה בין מצבי נהיגה (יש ארבעה כאלו), ומכיוון שכל פעולה כזאת מתבצעת על המסך, צריך לכוון בכל תחילת נסיעה את המצב הרצוי שכן הרכב מאפס עצמו בכל תחילת נסיעה למצב נורמל (יש בנוסף ספורט, חיסכון ושלג).

אבל, בשורת הסיכום ה-4MG הזאת עונה על כל הבטחה.

קצת יותר טוב מנתוני היצרן (16.6)

ומה שהיצרן מצהיר בפרוספקט מתגלה כמדויק אחד לאחד, ואין חשוב מזה לרוכש הפוטנציאלי.

עכשיו, שיגיעו גרסאות הקצה, שיהיו מקור להשוואה.

 

ירון הולנדר (ועודי)

מאי 2024

 

4MG

רמת גימור LUXURY.

מנוע חשמלי אחורי.

הספק 204 כ"ס.

מומנט 25.4 קג"מ.

נפח סוללה 64 קווט"ש.

צריכת אנרגיה (במבחן) 16.3 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

מחיר (רכב מבחן): 157,399 ₪.

 

 

 

חיפה

שוק תלפיות

מבשלת תלפיות

חוף נווה ים

 

מעיין תרפ"ו יבניאל חניה ליד

משק יגורוב - צימרים

קיבוץ אלומות - תצפית שמעון פרס

בית המוטור

ירדנית

רוב רוי

חוף צמח, חוף שקט

 

עמדת טעינה מהירה, ביג פוריה, טבריה.