יום שני, 15 בפברואר 2016

דרום אדום בנחל שקמה


    
ביום ראשון החזאי היה הראשון לספר לנו שבסוף השבוע יהיה "מקסים וחייבים לצאת לטייל "..
ביום שני הטפטוף כבר הפך למבול..מזג האוויר הצונן וההבטחה לשמש חמימה ומלטפת הדליק פה מדינה שלמה.
"היום", אמרתי לקוריאני הגדול, "תפסיק ללחך את מדרכות גבעתיים, ותצא להידמות לטוחן מרחבים מוריקים, קאובוי מודרני של סוף שבוע פרוע. ניתן לך קמצוצי בוץ ורסיסי אבק שיפארו את גבריותך החבויה, הא?"
אז מה הפלא שבשבת בבוקר בשעה תשע וחצי (שעה שרוב בני האדם החופשיים עדיין נמים את שנת השבת שלהם), השתרך פקק עצום החל מגן יבנה דרומה?
הבטיחו לנו פריחה אז באנו בהמונינו על טפינו ונשותינו, עדרים עדרים של ישראלים חובבי טבע.
נסיעה שבשגרה נדרשת לשעה ורבע גג נמשכה ונמתחה עד מעבר לגבולות הסבלנות, ורק לאלוהי הגלגל"צ הפתרונים למה.
בצומת סעד השיירה עמדה.
בכניסה לקיבוץ כפר עזה היה הפנינג מבולגן של מכוניות ואנשים, מוזיקה ודוכנים שונים על איי תנועה ובכול פינה פנויה.
ראיתי כי להגיע היום ליער שוקדה ומרבדיו האדומים יהיה קשה יותר מאשר לחגוג את חנוכה ללא סופגנייה, החלטתי להתקשר לאורי, חברי מנוער, המתגורר בסמוך, בקיבוץ בארי לקבל טיפים לתחליף.
"אתה לא מאמין" לחש לי אורי בחרדה, "לקחתי את האישה והילדה וברחתי מהקיבוץ, גיהינום נהיה פה, רוצה להצטרף אלינו לטיול בנחל שקמה" ?

האמת חייבת להיאמר, פעמים רבות אני עובר בסביבה, רואה את השלט  המכוון ואומר לעצמי "לא הפעם."
אז הפעם דווקא כן.
נחל שקמה מתחיל בהרי חברון ומסתיים סמוך לים התיכון, אולם דרך נוף נחל שקמה ע"ש אריאל שרון נמתחת לאורך 45 ק"מ משמורת פורה (בדרך לבאר שבע מצד שמאל, מערבית לכביש 6), עד סמוך לקיבוץ כרמיה דרומית לאשקלון.
אורי ומשפחתו חיכו לי בצד כביש 232 קצת לפני הקיבוצים ברור חיל ואור הנר (לבאים מדרום).
דרך הנוף הזאת היא ציר כורכר כבוש, נוח לכל כלי הרכב, אם כי ג'יפים וכלי שטח ייהנו יותר, מה שהוכיח את הטענה הזאת היא ריבויים של אלה בשלל הפוקדים את הדרך.

באחד העיקולים פרשנו מחצלת בין הפרחים  ונתנו דרור לצימאון שלנו לפרחים ואוויר נעים.
שעה נינוחה חלפה, ושיירות הרכבים שחלפו על הדרך הבהירו ששווה להמשיך. אורי חזר לקיבוצו ואני המשכתי בדרכי.
פה ושם בין השדות החיטה המוריקים שנמתחים עד האופק בצבץ שלט רבוע כתוב בכתב יד שאומר כי יש עוד ...ק"מ עד "בשר ויין יקב בן שושן." שילוב קטלני שמפעיל את הדמיון ואת הבלוטות כאחד.

עם ישראל מתגלה כמי שרק חיכה להזדמנות של השבת השמשית הזאת כדי לפקנק תחת כל כלניה פורחת.
מתאר הנוף של ירוק מסמא עיניים בין גבעות מעוגלות, ובין לבין שפע פרחי בר חורפיים בפריחתם, לא רק כלניות אדומות כי אם גם עיריות תמירות ושלל כאלה שאני לא מכיר ולא יודע לזהות אבל מרפדים את כר העשב בנקודות צבעוניות בכחול וסגול צהוב וורוד.
זוהי דרך מענגת לטיול נינוח, ג'יפים מעוטרי בוץ, טרקטורונים שנלקחו היישר מהסט של "מקס הלוחם בדרכים" (לכול גרסאותיו) פורצים לציר הראשי מכל מיני דרכים צדדיות שהגשם האחרון הותיר בהן סימנים, ומספרים במראה כי יש כאן ריח של הרפתקה באוויר.

זו לי פעם ראשונה כאמור שאני עובר בדרך הזאת וכל פינה ועיקול מפעימים לי את הנפש. בין הגבעות הירוקות של החלקות החקלאיות יש פה ושם קטעים של אדמה חומה חשופה. לעיתים נתקלים במפרצי חניה שמאפשרים לחוצים  בדרך לעצור להפסקה יזומה לקפה או יותר.
אני פותח את חלון הגג של הקוריאני, אין ימים רבים שמאפשרים ליהנות מגג פתוח ואוויר נעים, בעוד כחודש כשיפרוץ האביב לשדותינו יתמלא האזור גם בריחות פריחה מדהימים.
לאחר נסיעה של כחצי שעה במשעולים, 


הדרך יורדת בעמק קטן בין שתי גבעות  וחוצה חורשת אקליפטוסים קטנה. בין העצים במעין מחזה סוראליסטי עומדים  שולחנות ערוכים בגדלים שונים עם מפות לבנות וכיסאות.



אישה עומדת ליד שתי חביות יין גדולות ושולחן מאולתר  ומנהלת רישום וגביה. בתוך החורשה אני מבחין בגריל ענק ובר יין .
"היקב, והבשר  מהשלטים בדרך, זה כאן ? " אני שואל.
"כן," עונה האישה העונה לשם ניבה, "אבל אנחנו מלאים".
האמת, זה נראה לי מאד מוזר, למה מלא? איך יודעים על זה? ומי האחראי? ולמה אני לא יודע מזה כלום??
כסקרן ובעל טור ביקשתי רשות להיכנס למתחם ולגלות עניין מקצועי.
במרכז החורשה עומד גבר גבוה שהציג עצמו כיובל, בעל העסק של קייטרינג וייצור יין.
בן קיבוץ ברור חיל שמשלב הנאה עם עסקים.
העסק, "קייטרינג בן שושן"  קיים כבר למעלה מעשור ומשלב את פעילותו במסגרת פסטיבל "דרום אדום". האנשים שבאים לסעוד בחורשה הזמינו מקומם מראש כמה ימים קודם לכן,(כנראה כבר ביום שהחזאי הבטיח "יום מקסים לטיולים"), יובל נעים ההסברים מסביר לי (למרות שאנשים באים ומבקשים מילוי לכוסות היין שלהם) את גלגוליו של היקב שלו, ומזמין אותי למסע טעימות של היין שהוא מייצר.
היינות שלו הם משלושה סוגים בלבד וטעימים מאד.
קברנה סובניון עבדת מענבים שגדלים בעבדת בחווה מבודדת ומביאים בטעמם את טעם המדבר שיש בו חום וקור וקשיחות של הישרדות (תיאור פלצני משהו, הא?)
קברנה סובניון  כפר שמאי שענביו גדלים בגליל, ויש בהם אווירה גלילית פירותית ובשלות הממלאת את הפה בצימאון למשהו לנגוס בו מן החי.
"זה יין עם בשר" אני אומר ויובל מהנהן איתי בהסכמה.
חייבים איזה נתח מדמם ועשוי על הגריל כדי להביא את חווית היין הזה לכדי שלמות.
 היין השלישי מסדרת שיראז אף הוא בעל טעמים מרתקים ולטעמי קליל יותר מהשניים הראשונים.
יקב הבוטיק הצנוע מייצר כ-5000 בקבוקים בסך הכול שנמכרים בשיווק ישיר ללקוחות באירועים כגון זה.
מחירו של כל בקבוק 70 שקלים. מחיר סביר ביותר ליין באיכות הזו.






הגריל הענק  בסגנון ברזילאי שעומד בצד מכיל נתחי אנטרקוט מגרים, נקניקיות צ'וריסו שמנמנות. קבב כבש ופרגיות במרינדה, ובצד מעל מדורת פחמים ניצב אסאדו משופד שניצלה לאיטו.
מבחר אנטיפסטי ובר סלטים גדול למי שחייב .
היות והמחיר מאפשר אכילה ושתיה כפי שהבטן מאפשרת זהו סוג של אירוע שמחייב הזמנה ושריון מקומות מראש, כיוון שכמות האורחים מוגבלת מראש. טלפונים להזמנה מופיעים בהמשך.
אין לי ספק כי לו היה לי את כול המידע הזה ימים קודם לכן הייתי מזמין לעצמי מקום בחוויה המיוחדת הזאת שמשלבת אהבה גם לטבע וגם למזון טוב וחברותא נעימה.
האלכוהול שהתווסף לבטני לקח את הטיול לכיוון של נעימות חמימה. מוזיקה עוטפת שליוותה את המסע הוסיפה לו נופך מיסטי כמעט.
גם אם בפעם הבאה שתחצו את הדרך הזו ולא יתקיים שם האירוע שתואר לעיל, קחו אתכם כהמלצה בקבוק יין טוב, וחבר או שניים לחלוק עם גבינה משובחת או בשרים מתאימים ותראו כמה השילוב הזה יכול להיות מענג פי כמה.
המשכתי בדרכי מזרחה.
פה ושם שביל הנוף מתפצל ליותר מאפשרות אחת, וגם שבילי אופניים מרמזים כי זהו יעד מבוקש.

לאורך המסלול יש סימון שבילים מוכר שעוזר שלא להתברבר בשטח.
(קשה לפספס את דרך הכורכר אבל יש כאלה....)
הקוריאני שלי ואני נהנים ביחד מאחוות גברים קשוחה שיודעת שאפשר ליהנות יותר גם מעבר לכבישי האספלט העירוניים.



הוא מסוגל לגמוע את החריצים בקלילות ולדלג מעליהם מעדנות כאילו היו דרך חלקה. לא תרגיש טלטלות או אי נעימות עקב השוני בסוג המשטח הנמצא מתחת לצמיגיו הרחבים.
למרות שאינו בעל עבירות שטח אמיתית הרי שבדרכים שכאלה הוא מצליח להביא את ההנאה למחוזות של ריגוש.
 עדרים של אחיו  הפופולאריים מבהירים היטב שיש רבים שחושבים כמוני.

דרך הנוף חולפת גם על פני אתרים ארכיאולוגיים קדומים וכן על פני אלה מהתקופה העות'מנית עת התורכים שלטו במרחב. זה מאפשר עצירות לצד הדרך להתרשמות.

כזהו למשל הגשר התורכי בשיפולי שמורת פורה המשתלבת בדרך. פניה קטנה באחד העיקולים  תביא את המטייל להתרשם ממראה שרידי גשר אבן ישן. הטורקים בנו את הגשר הזה במלחמת העולם הראשונה, כחלק מתוואי המסילה שסללו לעבר באר שבע וסיני. הם בנו את המסילה במהירות אדירה, אך נאלצו להפסיק את בנייתה באזור קציימה שבקדמת סיני לאחר שספגו מפלה צבאית בסיני ונאלצו להסיג את כוחותיהם ולייצבם מחדש בקו עזה-באר שבע.
ככה במהלך טיול נינוח אפשר לקבל גם שיעורים בהיסטוריה, בארכיאולוגיה , בבוטניקה  וגסטרונומיה . בכיף ובנועם.
שמורת פורה הופכת להיות בימות הפריחה יעד מבוקש להמוני ביתישראל שכובשים בשמורה כל פיסה פנויה. במרכז השמורה ישנו מקווה מים (שבחורף הופך לאגם קטן של ממש) ובקטע המקיף אותו תיזמנתי 22 דקות ארוכות של תנועה איטית.

כשמסתיימת דרך הנוף בכניסה לשמורת פורה על אם הדרך של כביש 40, אני בוחר לסיים את מסע הריגושים של היום בריגוש מוכר  ואהוב.
דרך העפר המקבילה לכביש מדרום לצפון מביאה את הנוסע בה ל"חוות פיליפ" (ע"ע).
ההמונים שיודעים להעריך מוצר טוב צובאים על הדוכן שמציע לאפות בדואיות עם גבינת לאבנה מצויינת ועם צנצנת זיתים מהמשובחים בארץ וכוס קפה חם אני בוחר לסיים את היום הזה.
ויתר מעשיי כתובים בספר דברי הימים הוא ספר הספרים ("פייסבוק" בלע"ז), ועם ישראל שב לביתו עד העונג הבא.






דוגמן הבית
 KIA SPORTAGE 2.0L EX 2014

מידע  נוסף אפשר לקרוא בקישורים הבא:




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל