יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

כוח עליון*




  
אפילוג:
בסופ"ש האחרון צילמתי 421 תמונות (1.65GB למען הדיוק הדיגיטלי)
נהגתי כ-800 ק"מ, (גיליתי מקומות יפים ופגשתי אנשים מקסימים) אכלתי סטייק משובח ושווארמה טובה.
שתיתי סוגים רבים של  יין.
ביליתי עם שני חברים..
וכל זה למען מכונית אחת..


התחלה
יום חמישי אחר הצהריים, עומר מסוכנות  קיה מוסר לי את המפתחות  כבדרך שיגרה, "אתה מקבל את הפורטה, נכון" הוא שואל ספק קובע..בחניה חיכתה לי מונית.
טוב לא ממש מונית אמתית מהרחוב, אבל כיום את הפורטה אפשר לראות ברחובות בעיקר על תקן מונית.
מאז שהספורטאג' הצנום (בגירסת מנוע 1.6 ל') כבש את טבלת המכירות, ירדו המשפחתיות "המסורתיות", וכמעט ואינן נראות, למעט כאמור כרכבי שירות בציי רכב גדולים או כמוניות.

אבל לי מה זה משנה?
יש לי תכניות עם מעוף לסוף השבוע הזה.
אני צולל לכיסא הנהג שמקבל אותי כחבר משכבר הימים. הכול מוכר וידוע.
קיה שומרת על קו אחיד בדגמי הרכב שלה, מה שאומר שכל המתגים הידיות והמכוונים זהים ואין הפתעות לחיוב או לשלילה.
דבר אחד צורם במבט ראשוני- מערכת "המולטימדיה" (רדיו-בלוטוס'-נגני מדיה וכו') היא בסיסית ביותר ואינה מיישרת קו עם מה שמקובל היום כסטנדרט מינימלי במכוניות  בסדר גודל שכזה. למכונית "משפחתית" מגיע יותר.
יאללה.
מכניסים מפתח, מסובבים ויוצאים לסופשבוע פרוע.
בחניון שלנו מקבלות את פניה אחיותיה למשפחה, הקטנטנה והמגודל.

מעמיד אותן יחד לתמונה משפחתית והסמיילי של החזיתות מאשר שיש כאן שמחה.
השכם בבוקר יום שישי אני נוסע לעיר הכרמל.
נסיבות משפחתיות לוקחות אותי אל מרכז הכרמל בנסיעה דרך רחוב דרך הים.
בעלומיי הכביש הזה היה הדרך האולטימטיבית לרדת  לחוף הכרמל, ומאז הכביש לא השתנה כמעט. גם לא האספלט חרוץ התלמים והחריצים.
מצד אחד זה מאפשר בדיקת עמידות חומרים ואיכות ההרכבה, ומאידך  רואים פה הזנחה חמורה מצד הרשות המקומית.
זה אחד הכבישים העירוניים היותר מענגים שאני מכיר. יש בו עליות עם פניות חדות, סיבובים שלא מניחים לך לנהוג רגוע וזה הדבר הכי קרוב למסלול קרטינג , כנראה זאת הסיבה למצב הכביש.
הפורטה לא מתאמצת במיוחד ולוקחת את העליות בחדווה. כבר רשמתי לעצמי שיש פה פוטנציאל להנאה אפשרית.
לאחר מילוי המחויבויות המשפחתיות מצאתי עצמי בצהרי היום עומד בקריות ותוהה ביני לבין עצמי איך לייצר פה סיפור מרגש, הרי סתם לנסוע בין תל אביב לחיפה זאת לא מציאה.
בהתלבטויות שלי עם עצמי אני אוהב לחשוב על  דרכים ומקומות שיחמיאו לרכב מצד אחד ויהוו עניין גם עבורי מצד שני, והיות ואין לי עם מי להתווכח החלטתי לנסוע עד לצ'ופצי'ק של המדינה בראש הנקרה – עניין של כ-30 ק"מ.
יום שישי בצהריים אינו גורם לפקקים של יום עבודה שיגרתי ובמהרה חלפתי על פני מספר מקומות אפשריים לעצירה.
כשעברתי ליד קיבוץ לוחמי הגטאות התפרצה לעיני אמת המים הרומית העתיקה. ראיתי בעיני רוחי איך היא מהווה תפאורה מדהימה ומיוחדת לפורטה.

פעמים כה רבות עברתי בכביש הזה ומעולם לא חציתי את שער הכניסה שלו. הקיבוץ כל כך שקט ונראה נטוש. אף אחד לא מסתובב בחוץ מה שמאפשר לי לנסוע לשדות  שהכותנה נקטפה מהם לא מזמן, עד שמצאתי את דרך העפר המובילה לאמה.
הפורטה ניצבה כדוגמנית מנוסה והתוצאה שראיתי בעיני רוחי השתקפה אחד לאחד בתמונה הסופית.
המשכתי בדרכי  צפונה כשהרגשתי בעיה בבטן. הדגדוג הזה של הרעב. פניתי ימינה  אל שדרות הגעתון של נהריה מקווה לא להישטף בשיטפון פתאומי הפוקד את העיר מידי שנה, כמעט. זרזיף המים של הנחל שפעם היה גאוות העיר מעודד אותי שזה לא יקרה  הפעם.
על מדרכות העיר ההומה יש חבורות נערים שמחפשים למי למכור דגלים להעלאת המורל הלאומי הקצת שפוף. אם יש משהו שמרים את המורל שלי זו מנת שווארמה הגונה.
מעבר לרחוב זיהיתי את הסככה של "שווארמה פאפא לוסקי" ,
מוסד שכבר דגמתי בעבר.
על עמוד השווארמה כבר לא נשאר הרבה ,לי נשאר מספיק להספיג פיתה בשרנית במנת בשר עסיסית רווית עמבה צהבהבה.
נהריה, שהייתה פעם מעוזם של הייקים נראית היום כעיר חוף טיפוסית. בניינים חדשים ונאים קמים במקום הבתים הקטנים שפעם היו פה ועדיין יש בה נעימות ונינוחות של מקום קטן.
על בטן מלאה כבר הרבה יותר קל להמשיך במסע, תוך חיפוש אטרקציות.
ביציאה מהעיר הכביש מצטמצם לשני נתיבים, ללא גדר הפרדה. ממש בטעם של פעם. חיש מהר יש את הירידה שמאלה מהכביש אל הטיילת הצמודה לקו החוף.

מראש הנקרה עד אכזיב נשמרת רצועת חוף טבעית רצופה לגונות טבעיות וחול לבן ורך. דייגי חכות עומדים בין הסלעים  לצד גולשי גלשני קייט שצובעים את השמיים והמים במצנחי רחיפה בצבעים ססגוניים.
זוהי טיילת מרהיבה ומיוחדת  שנמתחת לאורך של חמישה ק"מ, שבכל פעם שאני מגיע לשם אני מתלהב מיופי המקום. בוקר או צהריים, קיץ או חורף תמיד שווה לבוא.
באמצע הדרך מצד שמאל (בנסיעה מצפון לדרום)  ישנם מספר מבני עץ של כפר נופש נטוש. אני יוצא מהמכונית ומשוטט בכפר הזה שגם הוא נותן רקע  מיוחד לכל צילום.

הטיולים שלי מביאים את הסקרנות שלי למחוזות לא מוכרים.
ליד "רגל הפיל" הלבנה שמפרסמת את ראש הנקרה עומדים ג'יפים צבאיים עם חיילים חמושים המאבטחים את המקום התיירותי הזה. ההאמר שעומד בצד הוא לגמרי האנטי-תיזה  לפורטה המשפחתית.

כשהשמש מתחילה לרדת ממרומי השמים אני מתחיל בנסיעה הביתה. הכבישים המהירים מקצרים את הדרך ומיעוט התנועה הופך את הנסיעה לרכה וקלה.
במחלף קיסריה אני יורד לכיוון קיסריה, תחנת הכוח של חדרה "אורות רבין"  וארבעת ארובותיה היא מקום טוב להטעין את הפורטה באנרגיות חיוביות לטיול של מחר. מספר צילומים דקורטיביים ואני ממשיך הביתה לקבל עולה של שבת.

בשעות הלילה המאוחרות אני מארגן את המכונית לנסיעה הארוכה של מחר.
נרגש לקראת הבאות אני הולך לישון מוקדם.
"שבת בבוקר יום יפה" חרז המשורר , ואכן יום יפהפה קידם את פניי בבוקר. היום הזמנתי שני אורחים להתלוות אלי לנסיעה שיש לה מטרה אקזוטית משהו, וכותרת - "טיול יקבים ברמת הגולן."
בתחילת השבוע שלחתי הודעות למספר יקבים שפתוחים בשבתות למבקרים על כוונתי להגיע לאזור ואשמח להתארח לביקור חוויתי, ואכן לשמחתי נענו אחדים מהם והזמינו אותי  לביקור והתרשמות.
בשקט בשקט אספר לכם כי המטרה היא אתם, קוראיי הנאמנים ההולכים אחריי, קוראים בדבקות ומיישמים בחייכם את שניתן ומומלץ.
אספתי אל הפורטה את חברי הטוב רוני אקרמן, אושיית פייסבוק בפני עצמה, מורי ורבי בענייני בלוג נהנתנות ואייקון מוטורי בעל ידע נרחב כמעט בכל תחום,(הוא לא יאהב את המילה "כמעט", אבל גם צניעות היא מעלה), אליו התלוותה זוגתו יוליה היפה שמיקמה עצמה מיד על הספסל האחורי כדי להשלים את שנת היופי שלה שנקטעה עם השכמה מוקדמת, וחיש קל עלינו על כביש שש לכיוון צפון.
כשהחברה נעימה, השמיים כחולים ללא ענן הכביש דליל והמכונית נוחה הדרך אצה רצה.
למרות המלצות הווייז בצומת גולני נסעתי דווקא לכיוון טבריה ובפניה לפוריה פניתי ימינה כדי לרדת בכביש הנופי עד למושבה כנרת.
זהו כביש קצר מפותל עם סיבובים חדים ומייחד אותו זה נופה של הכנרת וכל עמק הירדן שמתפרץ לשדה הראיה בבת אחת וממלא את הלב בנחת.
מיד בסופו פנינו ימינה וכשעברנו סמוך לדגניה א' הבטנו לטנק הסורי הניצב שם עמוק עמוק בלבן של התותח שלו. עוד נקודה מוכרת שמעולם לא טרחנו לעצור בצידה, אבל טיול הוא לא טיול אם לא אוספים נקודות מעניינות בדרכו. אז עצרנו. והצטלמנו כדרכם של תיירים.

מרמקול הניצב סמוך לטנק בוקע קולו העמוק של מוטי קירשנבאום שהלך לעולמו לא מזמן ומספר את סיפור הקרב ההוא.
דחף לקפה והתרוקנות מפנה אותנו לקפה ארומה בתחנת הדלק של צומת צמח. כאן אנחנו גם מקבלים החלטה לשנות טיפה את הטיול ולנסוע לנהריים.
ככה זה בטיול ספונטני מתוכנן-הכול יכול לקרות.
בדרך לנהריים המשכנו טיפה דרומה על כביש 90 ופנינו לגשר הישנה. האיזור כולו רווי היסטוריה מימי ראשית המדינה בשנותיה הראשונות, כך הוא בניין המשטרה הבריטית מנוקב הכדורים לצד מבנים של הקיבוץ הקדום.

פנינו חזרה במעלה הכביש ובכניסה לאשדות יעקב ישנו שלט המורה על הכיוון – נהריים.
נהריים, המקום בו התחילה חברת החשמל לישראל כמפעל פרטי בחזונו של פנחס רוטנברג, ולצידו אי השלום והאנדרטה לזכר שבע בנות בית שמש שנרצחו על ידי חיל ירדני, הוא מקום כל כך פסטורלי ושקט, רגיעון של ממש. לצערנו כיום אי אפשר להגיע מעבר לגדר הגבול אל המפעל עצמו, נאלץ לחזור מתי שהוא לכשישוקם הגשר.

שבנו אל האוטו מתוך אמונה כי התחנה הבאה תהיה באמת אחת ממטרות הטיול.
כביש 98 שעולה לרמת הגולן מדרום הוא אחד הכבישים המאתגרים כל נהג שרוצה גם לבדוק את עצמו וגם את מגבלות רכבו (אם יש לו מספיק אומץ וטיפשות) ,עליה תלולה מרובת סיבובים ופניות בכביש צר שאין בו מרווח לטעויות, מענג ומלחיץ בבת אחת. שיירת אופנועים ארוכה שעוקפת אותנו  מבהירה שיש מי שלוקח את הכיף שלו לקצוות. אנחנו באנו ליהנות.
כשנגמרת העליה הקרקע הופכת למישור גדול, הכביש הפתוח מביא אותנו למושב אליעד. בכניסה למושב  ישנה פניה קטנה שמאלה שאינה מרמזת על הבאות.
שער ברזל של חומת אבן ובראשו כתובת באנגלית "שאטו גולן" הוא גם שער הכניסה לעולם אחר.

ברגע בו חצית את השער נגלות לעיניך מצד ימין ושמאל שורות גפנים ומדשאה, סוכות מוצלות לישיבה, פסלים וכדי פרחים ובניין ייחודי שהוא היקב. "יקב שאטו גולן".
אתה יכול לדמיין ברגע שאתה נמצא בכלל במדינה אחרת, במקום בו דיון על יין הוא מה שמעניין, וכל עניין אחר הינו בעל  חשיבות משנית.


את פנינו מקבלת בכניסה גילת ריבק החייכנית שלהגדרתה היא "אשתו של השותף". היא מובילה אותנו בסיור ביקב, מספרת את ההיסטוריה של המקום את התלבטויות של יצרן יין, מראה לנו את תהליך יצור היין , ועונה ברוב ידע על כל שאלה שאנו שואלים. למזלי הבאתי את רוני שמבין ומתמצא ביין יותר ממני ומונע ממני מבוכות גדולות.
גילת פותחת לנו דלת ברזל גדולה שדומה יותר לדלת תא כלא היורדת אל מרתף היקב.
אי אפשר שלא לפלוט "וואוו". המראה שונה מכל מרתף של כרמל מזרחי שהייתי בו אי פעם. יש בו ריח ענוג של יין, חביות יין בערמות, תאורה עמומה ואווירה מחשמלת שנותנת לך את התחושה שהיית רוצה להשתתף באיזו חוויה עצומה במקום הזה.בדמיוני אני כבר קורא למקום "המערה החשמלית". (ע"ע)

ביציאה מזמינה אותנו גילת להתרשם מטעימת יינות היקב.
יקב שאטו גולן מייצר יינות משובחים ואיכותיים, נקודה. אני לא מומחה גדול בתחום אבל יודע היטב מה טעים ומה נעים. והיה לנו גם מזה וגם מזה.
ספרתי כ-15 סוגים שונים של יין שבאים באריזות מהודרות  ובבקבוקים מעוצבים שמעניקות ליין  יוקרה  גם מעבר למשקה עצמו.
באופן אישי  התחברתי מאד לטוריגה  נסיונל - יין קינוח מתקתק ובעל עקיצת חריפות אלכוהולית.
מחירי היינות אינם בתחום הזול, וכיאות למוצרי פרימיום מחירם בהתאם והביקוש הרב נותן ליקב תחושה כי הם בכיוון הנכון.

שעה וחצי של חוויה מיוחדת ורכישת חברים חדשים עברה ביעף. להקת הנשרים שחגה מעל חשבה כנראה שאנחנו במצב שמתקרב להתפגרות, אבל למרות כמויות האלכוהול הצלחנו לדדות לרכב. (אני רק מפריז קצת בשביל הסיפור, אני נהג אחראי, לא צריך להילחץ).
הבטחנו לגילת לחזור שוב בהזדמנות כדי לרדת לעומקם של הטעמים הריחות והחוויה.
לא צריך להגיע עד היקב ניתן להשיג את היינות אצל מבחר מפיצים ברחבי הארץ וכן באתר האינטרנט של היקב.
סיור ביקב כולל טעימות עולה 30 ₪ וצריך לתאם מראש.
שווה ביותר ומומלץ בכל פה.


השמש כבר עמדה במרומי השמים כשהתבקשתי על ידי האורחים שלי למצוא מסעדה, ומהר.
כיאות לנהג מרוצים (אני נוהג והם מרוצים) , נסעתי לקצרין. שם באיזור התעשייה נמצאת – MEAT SHOS- מסעדת קצבים.

צמוד לה נמצא גם יקב סלוקיה, יקב קטנטן שמייצר בעיקר למסעדה, אבל היות ולא תאמנו סיור ופגישה פסחנו על נושא היין וניגשנו לטרוף.
תפריט המסעדה מאפשר בחירת מנה אחת גדולה למספר סועדים (שניים\שלושה\ארבעה) , קיבלנו את המלצת המלצרית ובחרנו בפריים ריב במשקל קילוגרם אחד.
לפתיחה הוזמנה פלטת מיטבלים שהכילה בשר קצוץ ברוטב (טוב), שום ביין (מצויין) פטרוזיליה עם שום (בסדר) ולחם כפרי חם.

הוא לקח גם צלחת כבדים בנוסח של סבתא (לא שלי,זה בטוח) ובירה.
לשולחן הוגש משטח לוהט ועליו חצי פרה (בערך). נתח מובחר, עשוי במידה, רך ונימוח ונגמר כאילו היה סנדוויץ. נלוותה למנה גם מנת ירקות אנטי פסטי .

מסעדת הקצבים אינה זולה לפי הפרמטרים שלי אבל מצד שני הבשר איכותי ומעולה ומאד מאד טעים.
המשפחות הרבות שהיו במקום מבהירות שזו מסעדה מקומית ופופולארית במיוחד, על אף ולמרות.
אחרי שהבטן התמלאה בתוכן והראש עוד מסודר ממבחר טעימות היין פנינו למושב קדמת צבי שנמצא בערך במרחק חמש דקות נסיעה מקצרין.
במושב הקטן יש לא פחות מ-8 יקבים שונים.
לעצמי אני אומר שצריך להבהיר את הנקודה הזאת.
למרות שקבעתי מראש עם שניים מהם שפתוחים בשבת, הצלחנו להכיל רק עוד אחד. מה שאומר שגם לכאן עוד נצטרך לחזור.
לשמחתי בחרתי לבדוק את יקב עין נשוט.
ביקשו ממני להגיע ב-11 בבוקר אבל מאורעות היום וההתנהלות שלנו גרמה לנו להגיע דווקא בארבע וחצי אחר הצהריים. חבל, אבל דווקא טוב שכך.
הדבר הראשון שנכנסים לחצר של בבי ותמי היא תחושה של ג'נקיאדה מפוארת. ערב רב של כל מיני זרוקים בפינות החצר הגדולה, אני לא בטוח בכלל שיש פה משהו מעבר לאיזו זולה של היפי'ז שנתקעו בשנות השבעים. אבל לאחר ההלם הראשוני מתגלה חצר מופלאה טובלת בעצים ופסלים ירק ושלווה .



אכן זולה. אבל אמיתית !
 תמי בעלת המקום קיבלה את פנינו בחמימות רבה.

יין עושה אנשים חביבים, ואנשים שעושים יין חביבים אפילו עוד יותר.

בגלל שעה המאוחרת, ובגלל שהמבקרים הקודמים כבר הלכו, ובגלל שבבי – בעלה ישן מעמל יומו (ויש לו עמל ברוך השם- עד בלי דיי), ובגלל ובגלל ובגלל – קיבלנו הדרכה אישית וסיור מעמיק גם במפעל חייהם של הזוג המקסים והאידיאולוגי (עוד נגיע לזה) הזה, וגם ממש לתוך חייהם שהלכו ונפרשו יחד עם סיפור המקום.
אני יודע בוודאות שתמי יודעת לספר את תולדותיהם טוב ממני, וכיצד התגלגל זוג בורגני מבאר שבע עד לרמת הגולן, אבל גידול כרמים לאחרים וגילוי בונקר סורי ישן בחצר (שהופך להיות מרתף יינות "כמו בסרטים") , יחד עם חדוות יצירה, אמביציה ואידיאולוגיה (עוד פעם המילה הזאת ועוד נחזור אליה) , נתנו להם לקבל החלטה על מה שהם רוצים לעשות בחיים.


וכך הם מטפחים ביחד גם גידול ענבים וגם יקב שהופך את התוצרת למוצר אחר, בדרך אחרת ובטעמים אחרים. הוא עוסק גם באמנות הוויטרז' והיא מכיירת בחומר ומייצרת תכשיטים. וכשיין פוגש מקום פסטורלי רק טבעי הוא להקים מסעדה הבנויה בטוב טעם  אדריכלי מכל מה שאפשר למחזר (מטעמים אידיאולוגיים, כמובן)ביצירתיות מדהימה ובאופן שהכל משתלב מעצמו כאשר  בעל הבית בעל ידי האומן בונה הכל במו ידיו והיא אחראית על העיצוב החמים של המסעדה החלבית (עוד פרט אידיאולוגי משהו).
עז שניתנה במתנה לפני שנים מאפשרת הפקת גבינות עיזים עזות טעמים וריחות.
אנחנו יושבים שעה נינוחה עם תמי שמוזגת לנו עוד ועוד משלל היינות שהם מייצרים, בטכניקות שונות מהמקובל ביקבים מסחריים.



הם גם מפיקים שלושה סוגי אלכוהול – גראפה, קוניאק וקלבדוס.

כשנתקלים במבחר דברים שכולם טובים נאלצים לחפש את מה שהכי טוב באופן אישי, וכך גם פה הלכתי על הקלבדוס האלכוהולי המופק מתפוחים שיש בו קודם כל ריח של תפוחים ,צבע של זהב צח ועדין, וטעם של אלכוהול שאפשר ללגום ממנו עוד ועוד.
למרות שלא הכרנו קודם אחרי שעה וחצי במקום עם שיחות שכבר עברו מיין וקשיים בחקלאות אל החיים המורכבים של כולנו כבר הרגשנו כחברים וותיקים, ואני יכול להתקנא באנשים שאלו הם חבריהם.
ביציאה מהגינה התעכבנו לראות  ולבחון את מה שנראה בהתחלה כאוסף גרוטאות  ומתגלה כגת לדריכת ענבים, כאבן גדולה שמועכת זיתים להפקת שמן, במתחם העיזים והתרנגולות שמסתובבות חופשי ובחמור לבן שמבשר כנראה פעמי משיח.(או שכנראה שוב שתיתי יותר מידי...) 





יקב עין נשוט
מחירי היין נעים בתחום הסביר 75-85 ₪ וגבינות נמכורת ב-20 ₪ ל-100 גר', היינות נמכרים רק במקום לתיירים ולמבקרים.

הטיול שלנו שהחל בבוקר באי וודאות קיבל במהלך היום תפניות של עונג וכיף.
הפורטה שלקחה חלק פעיל בדממה ובשקט הובילה שלושה מבוגרים בנוחות, רוני שמתנשא למאה שמונים ושישה סנטימטר דיווח כי היה לו מקום בשפע ולמעט מיקום מונמך של מושב הנוסע לא היו לו תלונות. יוליה מצידה אמרה שלמרות שאין היא מרגלת לשבת מאחור היה לה מספיק מקום גם לשבת וגם לישון מידי פעם,
כך שבמסקנה סופית , מי שבוחר בפורטה, כרכב משפחתי ייהנה מרכב אמין נוח ומרווח . יש יפות ממנה, יש ספורטיביות ממנה ויש כמוה עוד בסגמנט, אבל בשורה התחתונה היא נותנת תמורה מלאה למחירה.
אם נסענו כל כך הרבה (יחסית) לסופשבוע אחד ולא יצאנו עם זה עם כאבי גב זה אומר משהו על הנוחות של הנסיעה.
לא בכדי בוחרים בפורטה נהגי מוניות רבים,מי שנוהג הרבה שעות ביום לא רוצה לסיים את היום שלו בתשישות גופנית.
צריכת דלק ממוצעת של ליטר אחד לכל 13 ק"מ הינו נתון סביר לרכב עם מנוע אטמוספרי בנפח הזה.

נסענו 800 ק"מ, צילמנו מעל 400 צילומים, היינו בשני יקבים מפתיעים ומסעדה אחת טובה..הכרנו כמה אנשים טובים ומעניינים.
היה לנו אחלה סופשבוע.
כל אחד יכול לעשות לעצמו כזה- תמצאו כותרת ,תתניעו וצאו לדרך.




ירון הולנדר (רוני ויוליה)
אוקטובר 2015
קיה פורטה בנזין 1.6


*פורטה- משמעו במספר שפות – כוח 

3 תגובות:

  1. יופי של כתבה, יופי של סיפור וכל העובדות נכונות. נהניתי מאד

    השבמחק
  2. תודה לך ותודה על שאתה , ועל שלל הידע שלך המחכים ומוסיף צבע ועניין.
    בלעדיך היה הרבה יותר משעמם

    השבמחק

זה המקום לכתוב לי מה דעתך על הפוסט בפרט ועל הבלוג בכלל